<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"א</h1>
<h2>דף ז.</h2>
בת"כ בפרש' ויהי ביום השמיני [פר' ב' ד'], גרסי' יכול אפי' בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהו בלא תעשה על אכילתן וכו', ומסיק, זה טמא ואין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור, והש"ר ת(י)מ' דבלא קרא ידעינ' דחלב מותר, דהא כל היוצא מן הטהור טהור. ומכאן רצה הש"ר לפשוט, מה שאירע מעשה בתינוק שהיטיל מים לקדירה, ורצה להתיר התבשיל מטעם כל היוצא מן הטהור טהור, וגם מהכא דאמ' אפי' חלבו מותר. וכן בפ"ק דבכורות בגמ' כל היוצא מן הטהור טהור [ז' ע"א], בעי מיניה מרב ששת מי רגלים של חמור מהו, ומסי' דסוסים וגמלים לא מיבעי' ליה, דמיא עול ומיא נפיק, ה"נ נימ' כן גבי תינוק. ויש מרבותי' שהיו רוצים לאסור, מהא דפ' המפלת [כ"ג ע"ב] גמ', המפלת בהמה, בעא מיניה רב מתנה מאביי לר' מאיר בהמה במעי אשה וכו', אדם במעי בהמה מהו, למאי נפק' מינה לאישתרויי באכילה, אלמ' דדווק' במעי בהמה, שמא באכילה שרי, אבל במעי אשה פשיט' לן דאסור, והא דבת"כ וכל הני דוכתי, היו דוחין והיו אומ', דהוא מיירי בדאוריית' אבל בדרבנן לעולם אימא לך דיש בו מצות פריש', ואומ' הש"ר דהתם היינו טעמ' דווקא אדם במעי בהמה או בהמה במעי אשה מיבעיא לן אי אסירי, וטעמא משו' קלוט במעי פרה או במעי אשה, ותדע דהא יונה בת יונה, דעלמ' שריא, ואילו כשהיא במעי בהמה אסור', דעל אותה בעיא מייתי להא דר' יוחנן השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה. מיהו לפי דבריו דאפי' במקום אחר אדם במעי אשה שרי, והתם משום דמספקא ליה, נ"ל דלא קאי לישנא שפיר דבעי מהו לאישתרויי באכילה, אדרבה הוה ליה למיבעי איפכא, פשיט' ליה אדם ובהמה דעלמא שריין, הכא מיבעי' לן אי אסירא משום קלוט.
